חוק הספאם הוא כינוי לתיקון מס' 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982, כאשר הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 30א'. מדובר בתיקון לחוק קיים אשר הוראותיו אוסרות על מפרסם לשלוח דבר פרסומת בלא הסכמה מפורשת לכך מראש, בכתב או בעל פה, של הנמען. המחוקק הבין כי בעידן של היום למפרסמים קל מאוד להגיע לקהל הלקוחות שלהם באופן אישי ומיידי ואלו מנצלים זאת עד כדי כך שהדבר הפך למטרד של ממש.הסנקציה אותה קבע המחוקק היא גבוהה למדי (עד 1,000 ש"ח לכל דבר פרסומת אסור) ואינה כרוכה בהוכחת נזק, כל זאת על מנת להרתיע מפרסמים מלשלוח ולהטריד נמענים.

 

מהי פרסומת המפרה את הוראות חוק הספאם?

בתיקון לחוק משנת 2008 קבע המחוקק כי פרסומת היא "מסר שמופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת" בדרך של הודעה אלקטרונית (אי-מייל), הודעת מסר קצר(sms), פקסימיליה או שיחת טלפון.

יש לדעת כי לא כל הודעה המתקבלת אצל הנמען מהווה דבר פרסומת אסור, והחוק מציין מס' סייגים:

  • א. פניה חד פעמית לבית עסק שמטרתה הצעה להסכים לקבל דבר פרסומת לא מהווה דבר פרסומת אסור.
  • ב. פרסומת תהא מותרת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:
    1. במידה והנמען מסר פרטים במהלך רכישה של מוצר או שירות או במהלך מו"מ לרכישה כאמור והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת.
    2. המפרסם נתן הזדמנות להודיע על סירוב לקבל דברי פרסומת באותה הדרך בה הפרסומת שוגרה.
    3. דבר הפרסומת מתייחס לשירות מסוג דומה לזה שהנמען התכוון לרכוש.

 

גם אם ניתנה הסכמת הנמען לקבל את דבר הפרסומת, מפרסם המשגר דבר פרסומת חייב לציין באופן ברור את הדברים הבאים:היותו דבר פרסומת, שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת קשר עימו וזכותו של הנמען לשלוח הודעת סירוב, שאם לא כן הוא עובר עבירה על החוק.

 

מיהו מפרסם לפי חוק הספאם?

לפי לשון החוק, "מפרסם" הוא"מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה".

טענת ההגנה המתבקשת מצדם של המפרסמים היא כי הנמען יכל היה להסיר את עצמו מרשימת התפוצה באמצעות יצירת קשר עם המפרסם ומשבחר לא לעשות כן, כאילו הסכים לקבל דברי פרסומת נוספים. יש להדגיש כי בית המשפט קבע לא אחת כי אין חובה על מקבל דבר הפרסומת לדרוש את הסרתו מרשימת תפוצתו של המפרסם. נהפוך הוא– על המפרסם מוטלת החובה שלא לשלוח הודעות ודברי פרסומת לנמען שלא מסר את הסכמתו המפורשת לכך מראש.

עוד טענת הגנה חוזרת מצידם של מפרסמים היא כי הנמען מסר את פרטיו למפרסם או לנציג מטעמו ועל ידי כך הסכים למעשה לקבל פרסומות. טענה כגון זו נדחתה לאחרונה בפס"ד מאפריל 2015 ע"י כב' השופט ד"ר גיא שני בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, אשר קבע כי גם אם לקוח מסר בעבר את פרטיו, כולל מספר טלפון סלולרי, והוא לא ידע שמסירת מידע זה תשמשלשליחת הודעות מדובר בהפרת חוק הספאם. במקרים כאלה על המפרסם להודיע ללקוח כי המידע שמסר ישמש את החברה לשימושים פרסומיים מסחריים ועל החברה לתת ללקוח אפשרות לסרב להיכנס לרשימת תפוצתה.

 

מה הפיצוי?

החוק קובע כי ביהמ"ש רשאי לפסוק עד כ- 1,000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד לאמור לעיל, וזאת ללא צורך בהוכחת נזק. יש לשים לב כי מדובר בפיצוי מקסימאלי של 1,000 ₪ ולרוב בתי המשפט פוסקים לתובע פחות מכך על אף הלכה מחייבת של בית המשפט העליון משנת 2014.בפסק הדין של כב' השופט רובינשטיין נקבע כי על בית משפט המכריע בעניין תביעת ספאם להתייחס לפיצוי שנקבע בחוק כנקודת מוצא ורק במקרים חריגים יש להפחית את הפיצוי.

Comments

comments